<h1>שצבעו בקליפי ערלה] דתנינן הכא מהו לסמוך בו את המטה וכו'</h1>
<h2>דף לב.</h2>
ולענין חרס הדריאני נראה לי דלא גרעה טומאתו מההיא דגרסינן בהאשה שהיא עושה צורכיה [נדה ס"ב ע"ב], ואיתא נמי בהגוזל קמא [ב"ק ק"א ע"ב] ועיקרה בפרק שלישי [דאהלות [פ"ג מ"ב]] רביעית דם שנבלע בתוך הבית טהור, נבלע בכסות אם מכבסין הכסות ויוצא הימנו רביעית דם טמא ואם לאו טהור. שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור. והאי רביעית מוקמינן בדם תבוסה דרבנן. וכיון דאיתקש למת, ורביעית דם דמת בלא עירוב, שאני דם תבוסה, כיון שנבלע רביעית אע"פ שמתכבס ואינו יכול לצאת טמא, נראה דה"ה לחרס הדריאני דמטמא ואע"ג דלא יצא. מיהו נראה יותר דלדם תבוסה מדמינן, משום דאידי ואידי טומאתו מדרבנן.
ונראה דדוקא גזרו על רוצה בקיומו בע"ז וביין נסך כדאיתא בפרק אחרון דע"ז [ס"ד ע"א], אבל בשאר איסורי הנאה לא גזרו. דאם הבליע יין של ערלה בכלי חרס הדריאני [נראה] דמותר לסמוך בו כרעי המיטה אפילו למאן דאסר. דאי לא מאי שנא דבעי לענין יין [נסך] ולא שאר איסורי הנאה כגון ערלה וכלאי הכרם. ולפיכך שפיר מה [שהוא] רוצה בקיומו על ידי דבר אחר, אין לדמות לא לתנור שהוסק בקליפי ערלה ולא לשום דבר דמייתינן בפסחים [כ"ז ע"א] פרק כל שעה ובשלהי פרק כל הצלמים [ע"ז מ"ט ע"ב]. ובירושלמי [ערלה פ"ג ה"א] מהו לסמוך בו את המיטה רבי יוחנן אמר אסור, רבי אלעזר אומר מותר. [רבי יונה בעי קומי רבי זעירא ההן בגד
